על עלים ושאר ירקות

הדבר הבולט ביותר בתרבות שלנו הוא אולי חוסר התרבות שלנו, ואולי בעצם תרבות בהתהוות.
השד יודע כמה קצוות מושכות את הקולינאריה הישראלית, את המטבח הישראלי, משוות לו צורה, קובעות בו טעמים וצורות. כל אותם בעלי אופי משלהם שבאו מקצוות הכדור שלנו לפינה הקטנה הזאת, לומר בלי בושה, שלנו הכי טעים, הכי יפה,הכי מקורי. ואתם יודעים מה? כולם צודקים כולם מלכים בארמונם.
אם הייתי מנסה לאפיין את המטבח הישראלי הייתי אומר שזה בעצם ערוב המטבח של אמא של כל אחד מאיתנו. הטעם הריח והניחוחות שהביאה האמא של כולנו בילדותינו.

אתמול ביום של שמש מדהימה עברתי בשדרות המדהימות של המושבה הגרמנית בחיפה. שם מול גן הבהאים הנשא בגאון נחו בשולי הדרך המון מסעדות. כולן מעוצבות ומגרות את העין.
לא הבנתי למה אבל, אותי הן לא משכו ואף על פי שהייתי רעב וחשבתי על ביס בדרך לא נכנסתי לאף אחת מהן.
האמת היא שהלכתי בשדרות האלה כי יפה שם, אבל שמתי פעמי ליעד הסופי וואדי ניסנס.
זה לא שהוואדי הזה גדול כל כך ואולי גם אין בו מגוון גדול כל כך, הוא יותר מעבר צר של שוק מקומי בין בתים מאבן של פעם.
אבל יש שם בוואדי הזה חן אחר ניחוחות אחרים, יש שם ממש מעט מאוד מה לאכול אבל בכל כוך קטן כזה מסתתרים עשרות סירים שמדיפים אל חלל השוק ניחוחות אחרים, ניחוחות שאותם חיפשתי בעוברי בין המסעדות של המושבה הגרמנית אבל הם, הניחוחות האלה, לא היו שם.
ויש שם בוואדי הזה עדנה אחרת לאותם ירקות שאצלינו לא מכירים ולא רואים עכשיו בעונה הירוקה של הסתיו רואים שם את שיחי העכוב שרויים בגיגיות גדולות וקצת ליד מונחים עלים יפיפיים של "אל מציינה" עלים שצורתם כעץ האשוח ומרקם קטיפתם דומה לעלים של הגפן בשיא הדרם. כמו תמיד נחים שם בערימות ירקות שאך עתה נקטפו ואפשר להריח עליהם את ריח האדמה, ממש כאילו טיילתם לכם בתוך חורש ישראלי בכרמל לאחר הגשם והתבשמת מריח האדמה.
הקישואים שם כל כך טריים, חציל הבלאדי מבריק וקל וטעמו עוד לפני הטיגון מתוק ונעים לחיך.

אולי יפה לראות עד כמה פשוט אפשר להנות מאותם נשים וגברים שבאים לשם ובוחרים את הירק לפי פירורי האדמה שנותרו עליו ולפי ריח הלחות שעל הירק, זה שמבשר לנו על טריותו.
שם אין גורמה אין שמות מסובכים שם מחברים קצת ומבשלים קצת, וכמו תמיד רק אלוהים
יודע איך הם מוציאים כאלה ארוחות מבושמות כל כך.

אני מודה שתאוותי לא פעם גדולה כל כך, עד כדי כך שאני קונה שם יותר ממה שאני צריך
ועוד יותר מזה- יותר ממה שאני יכול בזמני הפנוי להכין לארוחת היום או מחר.
אז באותה התרגשות חפנתי במיה טריה שקוסם גידל בעונה הזאת, לוביה פריכה שמחציתה נאכלה כך בדרך ביס אחר ביס. להשלמת הרוטב אכלתי עגבניות שרי אדומות ומתוקות. את העלים למיניהם אכין אולי מחר, אקפיץ קצת עכוב עם שום ואמלא עם אורז בתוך עליי המציינה היפים.

אבל הדבר הראשון שעשיתי היה להכין פרוסות עבות של חציל בלאדי מטוגנות. כמובן שהוספתי להם את הכבוד המגיע להם עם המון נענע קצוצה, שום טרי ובלימון לא חסכתי ופיתות למילוי נעלמו באחת. אחר כך חשבתי על הקלוריות ואמרתי לעצמי, ביני לבין עצמי, טעימות הקלוריות האלה, חבל שנשאבו כל כך מהר לקרבייהם של שותפי לשולחן.

בסופו של דבר אני מודה, אין טעים מהדברים הקטנים והפשוטים האלה, כל כך טעים וכל כך מריח טעם החיים.

הרבה בריאות אושר, קחו אותו מלא חופניים אם רק תוכלו.

חזור
עמוד הבית | שרותים | לקוחות | ספקים מומלצים | הקמת מסעדות | ייעוץ לעסקים | קייטרינג | בניית תפריטים | שרות למנויים | הכשרת עובדים | מאמרים | מתכונים | צרו קשר
BYON IT Solution